אבימי בנו של רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי לאמוראים. והנה, למרות שהתנאים והאמוראים הקפידו לקיים את כל תרי"ג המצוות, לכל אחד הייתה מצווה שבה היה זהיר במיוחד ("זהיר טפי"); אצל אבימי הייתה זו מצוות כיבוד הורים, וכפי שנראה להלן.
אבימי בן רבי אבהו מאיר את מצוות כיבוד הורים מזווית אחרת. לפי הגישה שלו, יותר משחשובה העשייה עצמה של מצוות כיבוד הורים, חשובה הדרך שבה היא נעשית. ובלשונו הציורית: "יש מאכיל לאביו פַּסְיוֹנִי (=עוף מפוטם ומשובח) וטורדו מן העולם (=נענש על כך), ויש מַטְחִינוֹ ברחיים (=מעביד את אביו בעבודה קשה) ומביאו לחיי העולם הבא (=מקבל שכר על כך)".
התלמוד הירושלמי מרחיב את הדברים: "מעשה באחד עשיר שהיה מאכיל את אביו מאכלים משובחים. פעם אחת שאל אותו אביו: "מניין לך כל המאכלים הללו שאתה מאכיל אותי?". השיב הבן בזלזול: "זקן! מה אכפת לך בכלל? תאכל ותהיה בשקט…".
ומעשה באחד עני שהיה רגיל במלאכה קשה (טוחן ברחיים), ופעם ציווה המלך על אביו שיעבוד אצלו. אמר הבן: "אבא, אני אלך במקומך לעבודת המלך (שהייתה מלווה בביזיונות והשפלות), ובינתיים תחליף אותי בעבודת הרחיים". נמצא שהראשון האכיל את אביו עופות מפוטמים אבל יורש גיהנום, ואילו השני העסיק את אביו ברחיים אבל יורש גן עדן…
בחזרה לתלמוד הבבלי
התלמוד מתאר כיצד רבי אבהו, אביו של אבימי, היה נוהג לספר בגאווה על כיבוד ההורים שהיה לבנו, ומתבל את דבריו בשני סיפורים:
1). "בכל פעם שביקרתי בביתו של בני אבימי, מיד היה רץ לקראתי ולא הרשה לאף אחד מחמשת ילדיו לפתוח את הדלת כדי לזכות במצווה בעצמו. ובינתיים, כדי שאביו ירגיש בנוח, היה חוזר ואומר כל הדרך: "כן, כן, מיד פותח…".
2). "יום אחד ביקשתי ממנו בשעת ערב: "השקה אותי במים". עד שהביא לי את המים הספקתי להירדם… והיה ממתין בני בסבלנות עד שאתעורר, ודבר זה נמשך לילה שלם…".
מהמתואר נראה במוחש כי אבימי היה "נאה דורש ונאה מקיים", והייתה אצלו רגישות מיוחדת לדרך שבה נעשית מצוות כיבוד הורים, מעבר לחובה היבשה. שהרי יכל לשלוח את ילדיו לפתוח את הדלת / להסתפק בלהניח את המים ולא היה נחשב לו לעבירה כלל.
התלמוד מתאר שבזמן שהמתין אבימי ליד מיטת אביו, פתאום התגלו לו סודות התורה על מזמור ע"ט בתהלים ("מזמור לאסף"), שקודם לכן ניסה להבין ולא הצליח. רבי מנחם בן שלמה (המכונה "המאירי") כותב שבאותו לילה גילה אבימי 12 אופנים שונים של הבנה במזמור התהילים הנ"ל…
מקור: תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל"א, עמוד ב ובפירוש המהרש"א והמאירי; תלמוד ירושלמי מסכת קידושין, פרק א הלכה ז'.
בית הספר לתלמוד 