האמורא ריש לקיש הוא האחראי לפתגם המוכר הבא: "כל החושד בכשרים לוקה בגופו". מהיכן למד ריש לקיש שייחוס עבירה לאדם כשר, מביאה לפגיעה גופנית דווקא? על כך בדיון שלפנינו.
מאמינים בני מאמינים
כאשר התגלה הקב"ה למשה בפעם הראשונה וציווה עליו שילך לגאול את עם ישראל מעבדותם במצרים, היסס משה באומרו: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' "… משה, שעוד לא היה מוכר בעם ישראל, חשד שעם ישראללא יאמינו לו ויאמרו שהוא בדה את סיפור ההתגלות מלבו.
אלא, שאצל הקב"ה הכל גלוי וידוע, והוא ידע שעם ישראל דווקא כן יאמין למשה. וכך הוא הגיב למשה על כך שחשד בישראל: "הם (=בני ישראל) מאמינים בני מאמינים, ואתה – אין סופך להאמין…".
"בני ישראל נקראים מאמינים, כי איך שסיפרת להם על דבר שליחותך, הם התחילו להאמין בך, וכפי שמעידה עליהם התורה: "וַיַּאֲמֵן הָעָם". ונקראים בני מאמינים, כי כשהבטחתי לאברהם אביהם שאתן לו זרע וארבה את זרעו ככוכבי השמיים, מיד האמין בי, וכפי שמעידה עליו התורה: "וְהֶאֱמִן בַּה' ".
ואתה אין סופך להאמין – כי בהזדמנות אחרת, כאשר ביקשתי ממך ומאהרון אחיך שתדברו אל הסלע ("וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע וְנָתַן מֵימָיו), במקום זה הכית בסלע" ("וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ"). וכאן רואים שבסופו של דבר, דווקא אצל משה היה עניין של חוסר אמונה בהקב"ה (בדרגה שלו)…
העונש על חוסר האמונה היה שמשה ואהרון לא זכו להיכנס לארץ ישראל ("לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ…"). אבל מעבר לזה, בגלל שחשד משה בכשרים (=בעם ישראל שלא יאמין בו), נענש גם בגופו בנגע צרעת. וכפי שנאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג".
ומכל הסיפור הזה מסיק ריש לקיש: ש"החושד בכשרים", כאשר אין סיבה מוצדקת לחשוד בהם – "לוקה בגופו".
"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות" (משנה, אבות א ו)
מקור: מסכת שבת דף צ"ז, עמוד א' ובפירוש רש"י על התורה בפסוקים הנ"ל.
בית הספר לתלמוד 