מִיהוּ הָאִישׁ שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי זֶהוּת "הַמְּקוֹשֵׁשׁ"?

דיון תלמודי בין גדולי התנאים המבקש להתחקות אחר זהותו של "מקושש העצים" שחילל את השבת לעיני עם ישראל. הדיון מתקשר לדיון אמש בסוגיית "החושד בכשרים לוקה בגופו".

לאחר מתן תורה, בזמן שעם ישראל נדד במדבר, מצאו עם ישראל יהודי שהתורה מכנה אותו בשם הערטילאי "הַמְּקוֹשֵׁשׁ" – שהיה מקושש (=אסף) עצים בעיצומה של השבת ובכך חילל את השבת, שעל שמירתה הצטוו בני ישראל רק לא מזמן. המקרה הגיע לפני משה, אולם הוא לא ידע איזה עונש לקצוב למקושש.

משה המתין לתגובת הקב"ה, שהייתה חריפה ביותר: "רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". משה עשה כדבר ה' והעם אכן סקל את המקושש באבנים עד שמת. חכמי התלמוד מבקשים להתחקות אחר זהותו של המקושש:

רבי עקיבא קובע באמצעות גזירה שווה – דרך מוכרת בתלמוד ללימוד הלכה מנושא אחד לנושא אחר על יסוד מילים זהות המצויות בפסוקי התורה בשני הנושאים – שהמקושש הוא אדם בשם צלפחד.

רבי עקיבא מבחין כי גם בסיפור מקושש העצים התורה בוחרת להשתמש במונח "מדבר" – "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים". וגם בסיפור מותו של צלפחד משתמשת התורה באותו מינוח בדיוק: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר" (מילים אלו הם ציטוט דברי בנות צלפחד). על יסוד האבחנה הזו קובע רבי עקיבא כי צלפחד הוא המקושש. מעבר לרמז הנ"ל, אפילו בנותיו של צלפחד העידו כי אביהם "בְחֶטְאוֹ מֵת".


רבי יהודה בן בתירא התרעם על דברי רבי עקיבא ואמר: "עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד לתת את הדין על הדברים שאמרת! אם יתברר שעשית היקש נכון ואכן מדובר בצלפחד, הרי התורה ניסתה להסתיר את העובדה שחילל את השבת, ואתה בא ומגלה את חטאו? ואם אינך צודק, אתה מוציא לעז (=חושד לחינם) על צלפחד". כלומר: רבי עקיבא חושד בצלפחד, למרות שייתכן שאדם כשר היה (חושד בכשרים).

בעקבות החשש של רבי יהודה, הוא לומד שצלפחד לא קשור לדמות "המקושש", ומה שאמרו בנותיו שהוא "מת בחטאו" – הם התכוונו לחטא אחר, שהוא חמור פחות מחילול שבת, שנקרא "חטא המעפילים" – המעפילים היו אחדים מעם ישראל שאחרי "חטא המרגלים" העפילו לראש ההר בניגוד לציווי מפורש של הקב"ה.

אם כן, שואלת הגמרא, לפי רבי יהודה – בגלל איזה חטא מת צלפחד? משיבה הגמרא שלדבריו הוא מת בגלל עבירה אחרת – בגלל שהיה מהמעפילים שעלו לראש ההר אחר חטא העגל בניגוד לציווי משה.

איך רבי עקיבא לא חשש לקבוע שמדובר בצלפחד, למרות שהתורה עצמה ביקשה להסתיר זאת? בעלי התוספות מבארים: "שלשם שמים התכוון (צלפחד). שהיו אומרים ישראל: כיון שנגזר עליהם שלא להיכנס לארץ ממעשה מרגלים, שוב אין מחויבים במצוות. עמד וחילל שבת, כדי שייהרג ויראו אחרים (וילמדו)".

מקור: מסכת שבת דף צ"ו, עמוד ב'; פירוש התוספות למסכת בבא בתרא דף קיט, ב.

 

כתיבת תגובה

האתר נבנה על ידי WordPress.com.

למעלה ↑