עַד הֵיכָן מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם?

אמש הרחבנו במעלת מצוות כיבוד הורים. היום נראה כיצד חז"ל לומדים על הזהירות במצווה זו דווקא ממעשה של גוי שאינו מחויב בה.

פעם שאלו תלמידיו של התנא רבי אליעזר בן הורקנוס: "עד היכן צריך האדם להיזהר במצוות כיבוד אב ואם?". אמר להם: "צאו וראו מה עשה עובד כוכבים (=גוי) אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו, שהיה חסיד אומות העולם".

פעם אחת, בתקופת בית המקדש השני, פנו אליו רבנים וביקשו לקנות ממנו אבני חן לאפוד של הכהן הגדול בסכום עתק. האפוד הוא מעין סינר ארוך, שעל כתפותיו היו משובצות שתי אבנים שנקראו "אבני שוהם". אלא שהמפתח לכספת שבה אחסן את שללו היה מונח מתחת לכרית של אביו… בעקבות זאת הוא סירב להצעה הנדיבה שקיבל, באומרו שאינו רוצה לצער את אביו ולהעירו משנתו.

---

שכרו של דמא בן נתינה

כשכר על כיבוד ההורים של דמא בן נתינה, העניק לו הקב"ה מתנה נדירה, ו"פרה אדומה" נולדה בעדרו לאחר כשנה מאותו מעשה. הפרה גם היא נחשבת לדבר יקר ערך בבית המקדש והיא הייתה משמשת לטהר אנשים שנטמאו בטומאת מת.

עד כמה נדירה היא? מימי משה רבנו ועד ימינו ידוע לנו רק על תשע פרות אדומות שעמדו בתנאי התורה (=שכל שערותיה אדומות, שאין בה מום ולא נעשתה בה כל מלאכה). כאשר את הראשונה עשה משה רבנו ואת העשירית יעשה מלך המשיח. מובן שערכה של פרה זו רב ביותר, והוא עולה עשרות מונים על ערך הסכום שהציעו לו חכמים בעבור אבני השוהם.

דמא בן נתינה, שהבין את ערכה וידע כי הגיעה לו כשכר על כיבוד אביו, אמר לחכמים: "אני יודע שאתם תתנו לי כל סכום שאדרוש בעבורה. ובכל זאת, איני מבקש ממכם אלא את אותו ממון שהפסדתי בשנה שעברה בשביל כבוד אבא…". דמא הבין שאם יפדה את ערכה האמתי של הפרה הוא יוותר על שכרו בעולם הבא ולכן ביקש רק את מה שהפסיד.

מכאן למד רבי חנינא: "ומה מי שאינו מצווה על כיבוד הורים (שהרי היה גוי), ועדיין קיבל שכר, מי שמצווה ועושה על אחת כמה וכמה… שהרי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".

אמר רב דימי: "פעם אחת היה דמא בן נתינה לבוש סירקון של זהב (בגד משי העשוי מחוטי זהב) והיה יושב בין גדולי רומא, ובאה אמו (שהייתה מטורפת בדעתה) וקרעה את בגדו, הכתה אותו וירקה לו בפניו ולא הכלימה…".

מקור: מסכת קידושין דף לא, עמוד א' ובפירוש רש"י והמהרש"א; רמב"ם הלכות פרה אדומה, פרק ג.