הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי – קַוִּים לִדְמוּתוֹ

אמש ניסינו להסביר כאן בקצרה על התלמוד הבבלי ומטרת כתיבתו. היום ננסה לתת קווים כלליים לדמותו של התלמוד הירושלמי וכן על ההבדל בין שני התלמודים.

~תקופת חתימת התלמודים~

בתכליתו, דומה התלמוד הירושלמי לזה הבבלי – שניהם מהווים פרשנות לדברי המשנה. אלא שאופי הפרשנות שונה בעליל.

קודם להבדל שאחראי לשמותיהם:
התלמוד הירושלמי נחתם כ-160 שנה לאחר חתימת המשנה ע״י חכמי ארץ ישראל בקיסריה, ציפורי, לוד ובעיקר בטבריה שהייתה מעוז החכמים באותה תקופה.
התלמוד הבבלי נחתם כ-300 שנה אחר חתימת המשנה, ע״י חכמי בבל (עיראק) בערים סורא, נהרדעא ופומבדיתא.

~ההבדל בין שני התלמודים~

בניגוד לחכמי בבל, לחכמי ארץ ישראל הייתה כנראה פחות הנטייה להתווכח. לכן פחות תמצאו בירושלמי פלפולים ודיונים מייגעים המנתחים את המשנה מכל צד אפשרי.

ובכדי לסבר את האוזן, אם מודדים את הטקסט של כל התלמוד הירושלמי, הרי שהוא מגיע ל-40% בלבד מנפח הטקסט המצוי בתלמוד הבבלי.

ניתן לראות הבדלים גם בשפה. בעוד שהבבלי נכתב בארמית-מזרחית, הירושלמי נכתב בארמית-מערבית. כך למשל ״עקיבא״ ייכתב בירושלמי ״קיבה״, אלעזר – ״לעזר״ ו״יהודה״ – ״יודן״.

~הסיבה לאי מרכזיות הירושלמי~

כיום התלמוד הירושלמי כמעט ולא נלמד בישיבות. רובם ככולם של תלמידי החכמים מבלים את זמנם בעיקר בלימוד מעמיק של הבבלי.

מי שאחראי במידה רבה לדומיננטיות של הבבלי, הוא הרמב״ם וחיבורו האגדי המקיף ״משנה תורה״ ובו תמצות של כל ההלכות המצויות בתלמוד הבבלי בעברית קולחת.

אולם יש גם נימוק הלכתי שנותן עדיפות דווקא לתלמוד הבבלי. בשפת הגמרא זה נקרא ״ההלכה כבתראי״ (=הלכה כאחרונים). כלומר, מכיוון שנכתב בתקופה מאוחרת יותר, לכן הלכה כמותו.

סה״כ נמשכו תקופת המשנה והתלמוד כ-600 שנה, אשר במהלכן נכתבו היצירות הגדולות והענפות ביותר של העם היהודי.

והנה משהו שאולי לא ידעתם: בשנת התש"מ, הכריז האדמו"ר מגור -רבי שמחה בונים אלתר, על הדף היומי בתלמוד הירושלמי על פי אותו עיקרון של הדף היומי בתלמוד הבבלי (מכסה של שני עמודים ליום)