שיעור מס' 23
ההגדה היא אוסף של מנהגים וטקסטים מן התנ"ך והמשנה וכן ממדרשים ואגדות חז"ל המספרים את סיפור יציאת מצרים.
נהוג לומר את ההגדה בליל הסדר מידי שנה ושנה.
אמירת ההלל בליל הסדר הייתה נהוגה כבר בתקופת בית המקדש הראשון.
יש לשער כי בהתאם לציווי התורה, גם קודם שנכתבה ההגדה נהגו ישראל לספר את סיפור יציאת מצרים, אולם ההגדה עצמה טרם נוצרה והסיפורים הועברו בינתיים בעל פה בין הדורות.
התהוות ההגדה
השלד והבסיס הראשוניים של ההגדה מקורם במשנה. כך לדוגמא הטקסט המוכר 'מה נשתנה' מופיע בשלמותו במשנה במסכת פסחים.
נמצא אם כן שההגדה במתכונתה הראשונית חוברה כבר בתקופת בית המקדש השני. אם כי כל משפחה הרחיבה את סיפור יציאת מצרים בדרך משלה בשולחן הסדר, אך עדיין לא היה נוסח אחיד ומגובש.
ההשערה על פי רוב החוקרים היא שהנוסח הראשוני נקבע לפני כ-2,300 שנה על ידי קבוצת חכמים ונביאים שנקראה 'אנשי כנסת הגדולה', שבין היתר אחראים גם לניסוח של התפילות המוכרות לנו כיום.
מאוחר יותר ההגדה 'השתדרגה' ונוספו לה מדרשים של תנאים במשך הדורות וכן פיוטים שונים (כמו למשל 'דיינו').
כמו כן נוספה להגדה פיסקה מן השפה הארמית – 'הא לחמא עניא'. ההנחה היא שפיסקה זו נוספה בבבל לאחר חורבן הבית בעיקר בגלל עמי הארץ שגרו בבבל ולא ידעו את השפה העברית.
ההגדה בגירסתה הסופית
החלק הסופי של ההגדה בוודאי נקבע בתקופה מאוחרת יותר ולו בשל העובדה הפשוטה שבתוך ההגדה מובאים סיפורים ודעות של תנאים שחיו לאחר חורבן הבית.
החוקרים נחלקו מתי יצאה ההגדה בגירסה הסופית:
1. לפי היוסיפון, מחבר ההגדה היה לא אחר מאשר התנא שמעון בן עזאי, שחי לפני כ-1,900 שנה.
2. לפי פרשן התפילות, הרב דוד אַבּוּדֶרְהֶם, ההגדה בנוסח הסופי שלה היא בעצם שילוב של שתי הגדות שונות של האמוראים אביי ורבא שחיו לפני כ-1,700 שנה.
אולם אלו רק השערות. בפועל ההגדה הראשונה המצויה בידינו נמצאה בגניזה הקהירית ושם אכן מופיעה באופן סדור למדי.
ההגדה שהועלתה על הכתב ודומה לחלוטין להגדה שבידינו, נכתבה רק בשנת 1208.
היא הודפסה בתוך אחד מספרי התפילות החשובים ביותר – 'מחזור ויטרי', אותו חיבר תלמידו של רש"י – הרב שמחה בן שמואל מוויטרי. לפיכך, יש המייחסים את חיבור ההגדה לרש"י.
מקורות ועיונים: שמות יג, פסוקים ג' ו-ח'; מסכת ברכות דף לג, עמוד א'; מסכת פסחים, פרק י'; , ובתלמוד דף קט"ו, עמוד א'; רמב"ם הלכות חמץ ומצה, פרק ח'; אבודרהם ונציאה שכ"ו, דף פו, ג-ד ;הובא בהגדה שלימה בעמ' 17. אברבנאל זבח פסח מא, א ; ביאור הרבי מליובאוויטש בחיבורו על ההגדה, פיסקה "הא לחמא עניא";
בית הספר לתלמוד 