תורה או עבודה?
במקום אחד בתנ"ך (ספר דברים) נאמר: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"; מה המשמעות של "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ"? הרי זה פשוט שכל אדם יאסוף את דגנו! אלא התורה מרמזת שעל האדם להתייגע בעיסוקי הפרנסה.
אלא שבמקום אחר בתנ"ך (ספר יהושע) אנו מוצאים פסוק סותר לכאורה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה…", כאשר כאן המשמעות של "לֹא יָמוּשׁ" הפוכה – על האדם להתייגע ללא הרף בתורה ולא לעסוק בשום עיסוק אחר, גם לא לפרנסתו!
כיצד מתיישבים הדברים? הנה כאן נחלקים שנים מגדולי התנאים:
לשיטת התנא רבי ישמעאל: אין הפסוקים סותרים זה את זה כי אם משלימים זה את זה. ואין הכוונה שהאדם יעסוק אך ורק בתורה כל חייו, אחרת כיצד יתקיים? אלא יש לשלב – ויחד עם העיסוק בתורה ("לא ימוש") יש לעסוק גם בפרנסה ("ואספת דגנך"). ואדרבה, אדם שלא ינהג כך עשוי לפשוט את ידו לצדקה וזה עצמו יבטל אותו מתורה.
"הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידן"
אלא שהתנא רבי שמעון בר יוחאי חולק על רבי ישמעאל ואומר: "אדם חורש בשעת חרישה; זורע בשעת זריעה; קוצר בשעת קצירה; דש בשעת דישה; זורה בשעת הרוח; מתי יישאר לו זמן לעסוק בתורה?".
לכן הוא מפרש ששני הפסוקים מדברים על שני זמנים שונים: "בזמן שישראל עושים את רצון הקב"ה – מלאכתן נעשית בידי אחרים, ואז יש להם זמן להתעסק בתורה באופן של "לֹא יָמוּשׁ"; ובזמן שאין עושים רצונו של הקב"ה – אין מלאכתן נעשית בידי אחרים, ודבר זה גורם להם לבטל תורה לצורכי פרנסה – "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ".
כלומר: לפי רבי שמעון, המצב האידאלי שראוי להיות מלכתחילה הוא שהאדם יעסוק אך ורק בתורה ולא בשום עיסוק אחר. גישתו של רבי שמעון היא גישה חריגה במונחים סטנדרטיים; ועל כך מעיד האמורא אביי שחי כמה דורות אחריו:
"הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן" = כלומר שילבו תורה ועבודה וראו הצלחה בזה ובזה. "והרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידן" – כלומר: עסקו אך ורק בתורה ולא ראו הצלחה בזה ובזה, משום טרדות הפרנסה. עדות זו כמוה כהוכחה לכך שעמדתו של רבי שמעון מתאימה ליחידי סגולה בלבד ולא להמון העם.
יובהר כי אמנם הצלחת האדם תלויה ב'סייעתא דשמיא' והכל נקצב לאדם כבר בראש השנה; אך ניצול הקצבה עד תומה תלוי במידת ההשתדלות.
מקור: מסכת ברכות דף לה, עמוד ב'.
בית הספר לתלמוד 
מומלץ לראות בעניין זה את שכתב הביאור הלכה (בספר משנה ברורה לקדוש החפץ חיים זצ"ל) בעניין פרנסה ותורה. ובכלל גם הרב קאפח שהלך בדרך הרמב"ם כתב שיודה הרמב"ם בהיתר להתפרנס מן הצדקה בשביל תורה בימינו משום 'עת לעשות לד' הפרו תורתך'
אהבתיאהבתי