אלישע בן אבויה הוא אחד מארבעת התנאים שנכנסו לפרדס וחקרו בחכמת הנסתר, מה שגרם לו בסופו של דבר "לקצץ בנטיעות" ולכפור בהקב"ה. בעקבות כך, יצאה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים, חוץ מ"אחר" (=אלישע); שידע את כבודי ומרד בי"; ולגודל חטאו הקב"ה לא מאפשר לו לחזור בתשובה.
מששמע זאת אלישע אמר: "כיוון שגורשתי מהעולם הבא, אלך ליהנות לי מתענוגי העולם הזה"; יצא אלישע לתרבות רעה ולפריצות עד שכל מכריו לא האמינו כי מדובר בתנא הגדול והיו אומרים: "אחר הוא", בחשבם שמדובר במישהו אחר. החל ממעשה זה ואילך התלמוד לא מכנה אותו בשמו אלא קורא לו "אחר".
"עד כאן תחום שבת"
שבת אחת, רכב "אחר" על סוסו ורבי מאיר תלמידו (המוכר לנו כ'בעל הנס') יצא בעקבותיו, תוך שהוא לומד ממנו תורה בדרך. כשהגיעו השניים לנקודה מסוימת, אמר "אחר" לתלמידו: "מאיר, חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי שעד כאן 'תחום שבת' = השטח שבו מותר להלך בשבת, ומכאן ואילך אסור לך להמשיך איתי".
רבי מאיר ניסה לשכנעו שיחזור בתשובה ואמר: "אף אתה, חזור בך!"; אמר לו "אחר": "והלא כבר נאמר לי על ידי בת קול – שובו בנים שובבים חוץ מ"אחר", ומכיוון שתשובתי גם ככה לא תתקבל, אין לי למה לשוב לבית המדרש…".
אולם רבי מאיר לא התייאש ודחק בו בכח להיכנס לבית המדרש. "אחר" ביקר בלא פחות משלושה עשר בתי מדרש ובכל אחד מהם הוא ביקש מהילדים שיאמרו לו משהו ממה שלמדו לאחרונה; ומכל הילדים קיבל תשובה ממנה הבין שכתם גדול כמו שיש לו, לא שייך לנקות וכי אין לו תקנה…
"תוכו אכל – קליפתו זרק"
הגמרא מקשה: כיצד זה שרבי מאיר המשיך ללמוד תורה מ"אחר" גם אחרי שיצא לתרבות רעה, וכי מותר ללמוד תורה מאדם שאינו הגון? ומסבירה שאדם גדול בתורה כרבי מאיר, מותר לו ללמוד תורה גם ממי שאיננו הגון; מפני שרבי מאיר ידע להפריד בין התורה למעשים – "תוכו אכל וקליפתו זרק" – וידע להיזהר שליבו יישאר שלם עם ה'.
ברם, לאדם הרגיל אסור ללמוד תורה מרשע, מפני שנאמר: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" – מכאן לומדים שרק אם הרב ("שִׂפְתֵי כֹהֵן") דומה למלאך ה' צבאות ונוהג על פי התורה, מותר ללמוד ממנו תורה; אבל אם אינו דומה למלאך ה' ומעשיו אינם ראויים – אסור ללמוד ממנו.
מקור: מסכת חגיגה דף ט"ו, עמוד ב'.
מושג סמוך:
רַחֲמֵי הקב"ה – גַּם עַל הָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים!
בית הספר לתלמוד 
כתיבת תגובה