כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל

כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל – עיקרון הלכתי ביחסי הזולת: כאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה שדוגמה מאותו הרע נמצא בו בעצמו…

שיעור מס' 20

התלמוד מקדיש פרק שלם במסכת קידושין העוסק בשאלת הייחוס היהודי.

הפרק דן באנשים שייחוסם כשר ומותרים להתחתן עם בן/בת ישראל, ולעומתם אלו שייחוסם פסול (כמו ממזרים) ואסורים להתחתן עם בן/בת ישראל.

בתוך הדיון בסוגיית הייחוס קובע התלמוד כי אדם שבאופן שיטתי ואובססיבי הולך ופוסל משפחות על רקע ייחוסן, ודואג להפיץ את זה ברבים, ההלכה היא שהקביעה שלו פוסלת את הייחוס שלו בעצמו!

וכל-כך למה? אם מדובר למשל ביהודי כשר, אז במחי משפט נפסול את ייחוסו? האם זה שהוא התנהג בשטותיות ובהתנשאות יכול לשנות משהו מייחוסו?

אפקט המראה

כאן מגיעה אמרתו המפורסמת של האמורא שמואל: "כל הפוסל – במומו פוסל".

האובססיביות של הבנאדם ללכת ולפסול אחרים, פעם ועוד פעם, מלמדת למפרע שהאדם עצמו סובל מאותו מום ודופי שהוא מנסה להטיל באחרים, ובדיוק מהסיבה הזאת הוא מרבה ללכת ולפסול אחרים.

הבעל שם-טוב ממשיל את הרעיון הזה לאדם המביט במראה: "אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש"פניו מטונפין…".

לכן הוא מסביר שאדם שנמצא בדרגה של "צדיק גמור" לא רואה שום רע על שום אדם, מכיוון שאין שום רע בקרבו.

"כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ" (מסכת נגעים)

 

מקורות ועיונים: מסכת קידושין דף ע, עמוד ב'; משניות מסכת נגעים פרק ב, משנה ה'; ספר 'מאור עיניים' לבעל שום-טוב, תחילת פרשת חוקת; ספר 'לקוטי שיחות' לרבי מלובביץ' חלק י', עמוד 24. חלק ב', עמוד 3511. חלק ז', עמוד 18.